פסק-דין בתיק עפ"ג 23898-05-12

המערער הורשע על פי הודאתו בת"פ 29775-04-11 ובת"פ 12149-07-11 (בימ"ש השלום ברמלה) בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות של אישתו בשתי הזדמנויות, באיומים עליה, בתקיפה שוטר שנזעק לעזרתה באירוע נושא התיק הראשון ובהפרת הוראת מעצר בית נושא התיק השני יחד עם העבירות הנוספות.

המערער נידון ל- 6 חודשי מאסר בניכוי שתי תקופות מעצר לריצוי מאחורי סורג ובריח, ל- 6 חודשי מאסר על תנאי ו- 3 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר-הדין והועמד בפיקוח שירות המבחן למשך שנה.

הערעור מכוון כלפי חומרת עונש המאסר בפועל וב"כ המערער טוען בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו כי שגה ביהמ"ש קמא כאשר לא קיבל את המלצת שירות המבחן לאפשר למערער לרצות עונש מאסר בעבודות שירות שכן הוא השתלב בהליך טיפולי, אישתו הודתה בכך שהתנהגותו של המערער באה על רקע קשיי קליטה בארץ וביקשה לסגור את התיק נגדו, וגם המערער ערך שינוי בדפוסי ההתמודדות בעזרת טיפול שבו התמיד.

ב"כ המשיבה מתנגדת להמרת עונש המאסר בפועל למאסר שירוצה בעבודות שירות ועומדת על חומרת התנהגותו של המערער בשני האירועים נושא גזר-הדין, לרבות התנהגות אלימה כלפי שוטר, וטוענת כי בימ"ש קמא התחשב בדבריה של אשת המערער ובכל הנימוקים שהועלו בהודעת הערעור כאשר הטיל על המערער את עונש המאסר ולא אפשר לרצות אותו בעבודות שירות.

עיון בגזר-הדין של ביהמ"ש קמא מעלה כי הוא התייחס, ובצדק, להתנהגותו האלימה של המערער כמתואר בכל אחד משני האירועים נושא גזר-הדין, ובהצטרף שניהם לאחד, כפי הם מובאים בסעיפים 2,5 ו- 6 לגזר-הדין.

מדובר באירועי אלימות פיזית ומילולית שהפנה המערער כלפי אישתו, כאשר באירוע הראשון הוא היה בגילופין ובסופו בעט ברגליו של שוטר שביקש לעכב אותו ולהביאו לתחנת המשטרה בעקבות תקיפת אישתו ואיומים כלפיה ואילו באירוע השני הוא תקף את אישתו בנוכחות בתם הקטינה וגרם לה סימנים אדומים בפרקי ידיה.

בימ"ש קמא לא התעלם כלל ועיקר מהאמור בתסקירי שירות המבחן כפי שהיו בפניו והמובאים בסעיפים 8-10 לגזר-הדין, לרבות מההליך הטיפולי שבו נטל המערער חלק בחסות שירות המבחן וכך גם לא התעלם מהתרשמות שירות המבחן שהמערער והמתלוננת מעוניינים לשקם את הקשר הזוגי ביניהם ולא התעלם מדברי המתלוננת בפניו לפיו האירועים נושא גזר-הדין נבעו מקשיי ההתאקלמות שלהם בארץ והם מנסים לפתור את הבעיות בעצמם.

חרף האמור לעיל, החליט ביהמ"ש בסיפא גזר-הדין כי אין זה מן הראוי במקרה נושא הערעור להימנע מהטלת עונש מאסר שירוצה מאחורי סורג ובריח, חרף המלצת שירות המבחן שהמאסר ירוצה בעבודות שירות, שכן הימנעות מהטלת עונש מאסר בפועל תחטא לאיזון הראוי בין מטרות הענישה ותעניק משקל יתר לשיקול השיקומי על פני שיקול ההלימה.

אנו שותפים לדעתו של בימ"ש קמא בעניין זה ואין לומר שסטה ממדיניות הענישה הראויה כאשר מדובר בעבירות אלימות בין בני זוג החוזרות ונישנות, גם אם המערער השתלב בתהליך טיפולי ויש לקוות כי למד את הלקח.

בימ"ש קמא לא התעלם מכל הנסיבות לקולא שהועלו על ידי ב"כ המערער בפניו ובפנינו, לרבות ההליך השיקומי שעבר המערער, ונתן לכך ביטוי כאשר התחשב בהם בקביעת משך תקופת המאסר.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור.

המערער יתייצב לריצוי עונש המאסר ביום 1.8.12 בשעה 12:00 במזכירות הפלילית של בימ"ש זה, כשהוא מצויד בתעודת זהות. אם לא יתייצב, ייאסר.

בהסכמת המערער, צו המבחן שהוטל על ידי ביהמ"ש קמא יעמוד בתוקפו, וכך גם יתר חלקי גזר-הדין.

התנאים שנקבעו לעיכוב ביצוע גזר הדין יעמדו בתוקפם עד להתייצבות המערער לריצוי עונשו.

<#4#>

ניתן והודע היום י"ח תמוז תשע"ב, 08/07/2012 במעמד ב"כ הצדדים והמערער.